מורה נבוכים, חלק א' נ״ב

1 התארים לסוגיהם בזיקה לאל חמש קבוצות התארים 1 כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך וכך, התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות כלהלן:

2 קבוצה א. תואר מגדיר מהות 2 הקבוצה הראשונה: תיאור הדבר בהגדרתו, כתיאור האדם כ"בעל חיים הוגה". וכבר ביארנו א,נא4-3 שהתואר הזה, והוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו =מהותו האמיתית, הוא פירוש שם ותו לא. מין זה של תואר נשלל מהאל לדעת כל אדם, משום שאין לו יתעלה סיבות קודמות שהן סיבת קיומו כדי שיוגדר על ידן. לכן מפורסם אצל כל אחד מן המעיינים, המבינים את מה שהם אומרים, שאין להגדיר את האל.

3 קבוצה ב. תואר מגדיר חלק של מהות 3 הקבוצה השנייה: תיאור הדבר בחלק מהגדרתו, כמו תיאור האדם כבעל חיים או כהוגה. משמעותו של זה היא קשר הדדי הכרחי, משום שכאשר אנחנו אומרים "כל אדם הוגה" משמעות הדבר היא רק שכל מי שיש לו אנושיות יש בו היגיון. מין זה של תארים נשלל מהאל לדעת כל אדם, כי אילו היה לו חלק של מהות – היתה מהותו מורכבת. קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו כפי שהקבוצה הקודמת בלתי אפשרית.

4 קבוצה ג. תואר של איכות שאינה מהותית 4 הקבוצה השלישית: תיאור הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שדבר זה אינו מה שהעצמות נהיית שלמה ומוגדרת מהותית "מועמדת" על ידיו. משמעות זו היא אם כן איכות כלשהי בו, והאיכות – שהיא קטגוריה ראשית "סוג עליון" – היא מקרה מן המקרים. לפיכך אילו היה לו יתעלה תואר מן הקבוצה הזו היה הוא יתעלה נושא של מקרים, ודי בזה, כלומר במחשבה שהוא בעל איכות, כדי להתרחק מאמיתתו ומעצמותו. יש להתפלא על כך שהדוגלים בתארים שוללים ממנו יתעלה את הדימוי ואת האיוך, והרי אין משמעות דבריהם "אין לאייכו" אלא שאין לו איכות, וכל תואר המחויב לעצם כלשהו חיוב עצמי הרי הוא: או מגדיר מהותית "מעמיד" את העצם, והוא הוא, או איכות של העצם הזה.

5 5 כידוע לך, סוגי האיכות הם ארבעה, ואני אתן לך דוגמאות על דרך התארים מכל סוג מהם, כדי שיתבאר לך שקיום מין זה של תארים לאל יתעלה הוא בלתי אפשרי.

6 תת־קבוצה ג1. אפיוני כישרונות 6 הדוגמה הראשונה: תיאור אדם באחת מסגולותיו העיוניות או המידותיות, או התכונות שיש לו באשר הוא בעל נפש, כגון שתאמר: "פלוני הנגר", או "ירא החטא", או "החולה". ואין הבדל בין אומרך "הנגר" לבין אומרך "הידען" או "החכם" – הכול תכונות בנפש. ואין הבדל בין אומרך "ירא החטא" לבין אומרך "הרחום", כי כל מקצוע וכל מדע וכל מידה מושרשת הן תכונה בנפש. כל זה מבואר למי שעסק בלוגיקה ולו מעט.

7 תת־קבוצה ג2. אפיוני יכולת פיזית 7 הדוגמה השנייה: תיאור דבר בכוח טבעי בו או שאין בו כוח טבעי, כאומרך: "הרך" ו"הקשה". ואין הבדל בין אומרך "הרך" ו"הקשה" לבין אומרך "החזק" ו"החלש" – הכול נטיות טבעיות.

8 תת־קבוצה ג3. אפיוני קבלת השפעה 8 הדוגמה השלישית: תיאור אדם באיכות היפעלותית ובהיפעלויות, כאומרך: "פלוני כועס" או "רוגז" או "פוחד" או "מרחם", כשאין זו מידה מושרשת. לסוג זה שייך תיאור דבר בצבע ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש וברטיבות.

9 תת־קבוצה ג4. אפיוני מדד כמותי 9 הדוגמה הרביעית: תיאור דבר במה ששייך בו מצד הכמות באשר היא כמות, כאומרך: "ארוך" ו"קצר", ו"עקום" ו"ישר", וכיוצא בזה.

10 סיכום ביניים 10 כשתתבונן בכל התארים האלה וכיוצא בהם תמצא שמן הנמנע לייחס אותם לאלוה, כי ג4 אין הוא בעל כמות כדי שתהיה שייכת בו איכות השייכת לכמות באשר היא כמות; ג3 ואין הוא מושפע ונפעל כדי שתהיה שייכת בו איכות של היפעלויות; ג2 ואין לו נטיות כדי שיהיה שייך בו כוח וכיוצא בו; ג1 ואין הוא יתעלה בעל נפש כדי שתהיינה שייכות בו סגולות כמו מתינות וביישנות וכיוצא בהן, ולא מה ששייך בבעל הנפש באשר הוא בעל נפש כמו הבריאות והחולי. הרי התבאר לך שאין לו יתעלה אף תואר שמקורו בקטגוריה הראשית של האיכות.

11 11 אם כן שלוש קבוצות התארים הללו, והן מה שמורה על מהות או על חלק מהות או על איכות כלשהי הקיימת במהות – התבאר לך שמן הנמנע לייחס אותן אליו יתעלה, משום שכולן מורות על מורכבות, שעוד נבאר בהוכחות ב,א שאי אפשר לייחס אותה לאלוה. ולכן אומרים שהוא אחד במוחלט.

12 קבוצה ד. תואר של יחס 12 קבוצת התארים הרביעית היא תיאור הדבר ביחסו לזולתו, כגון ייחוסו לזמן או למקום או לפרט אחר. כגון שתתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני, או שותפו של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני. קבוצה זו של תארים אינה מחייבת ריבוי ולא שינוי בעצם הדבר המתואר. משום שאותו ראובן שנרמז אליו הוא שותפו של שמעון ואביו של לוי ואדוניו של יהודה וחברו של ראובן אחר, וגר בבית שהוא כזה וכזה, ונולד בשנת כך וכך. ענייני היחס האלה אינם עצמותו ולא דבר בעצמותו כמו האיכויות, ובמחשבה ראשונית נראה לכאורה שאפשר לתאר את האל יתעלה במין זה של תארים, אבל אחר חקירה ועיון מדוקדק יתברר שזה מן הנמנע.

13 בירור יחס האל לזמן ולמקום 13 ברור שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה השייך לתנועה, כי נראה בה עניין הקדימות והאיחור, מה שהופך אותה לניתנת לספירה, כפי שהתבאר במקומות המיוחדים למקצוע הזה כגון אריסטו, פיזיקה ד,12-10. והתנועה היא מהדברים השייכים לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. על כן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.

14 בירור יחס האל לנבראים 14 אכן מקום החקירה והעיון הוא האם יש בינו יתעלה ובין דבר מן העצמים שברא יחס אמיתי כלשהו שניתן לתאר אותו באמצעותו. ברור בעיון ראשוני שאין יחס הדדי בינו לבין דבר מברואיו: כי אחת מן התכונות המיוחדות של בעלי יחס הדדי היא אפשרות ההיפוך תוך שקילות הדדית, והוא יתעלה מחויב המציאות, ומה שזולתו הוא אפשרי המציאות כפי שנבאר א,נז; ב,א11, ואם כן אין יחס הדדי. 15 אך האם יש ביניהם יחס כלשהו, הרי זה דבר שחושבים שהוא אפשרי, ואין הדבר כן. הרי אין להעלות על הדעת יחס בין השכל לבין הצבע, אף שאת שניהם כוללת מציאות אחת לשיטתנו; איך אם כן יעלה על הדעת יחס בין מה שאין בינו לבין מה שזולתו שום דבר הכולל אותם? כי "מציאות" נאמרת לדעתנו עליו יתעלה ועל מה שזולתו רק בשיתוף השם גרידא. 16 נמצא שאין שום יחס אמיתי בינו לבין דבר מברואיו. כי היחס נמצא תמיד בהכרח רק בין שני דברים הכלולים באותה תת־קטגוריה "מין קרוב", אבל אם הם כלולים בסוג אחד בתת־קטגוריות שונות אין יחס ביניהם. לכן אין אומרים: "האדמימות הזו עזה יותר מן הירקרקות הזו" או "חלשה ממנה" או "שווה לה", אף על פי ששתיהן כלולות בסוג אחד, והוא הצבע. ואילו שני דברים הכלולים בשני סוגים – הרי אין שום יחס ביניהם, אפילו בהיגיון הפשוט הראשוני, גם אם שני הסוגים היו כלולים בסוג אחד כללי יותר. דוגמה לכך: אין יחס בין מאה אמות לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. אין גם יחס בין הידע לבין המתיקות, או בין המתינות לבין המרירות, אף על פי שכל אלה כלולים בקטגוריה הראשית של האיכות. אם כן כיצד יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו, כשיש הבדל כה גדול ביניהם באמיתת המציאות, שלא יכול להיות הבדל גדול יותר ממנו? ואילו היה ביניהם יחס, היה מתחייב שיהיה שייך בו מקרה היחס. ואף שאין הוא מקרה בעצמותו יתעלה, הרי הוא בכל אופן מקרה כלשהו. 17 על כן מצד האמת לא תימלט מייחוס תואר חיובי לו, אפילו מצד היחס. מכל מקום הוא התואר הראוי לתאר בו את האלוה בחוסר הקפדה, כי אין הוא מחייב ריבוי דברים קדומים, ואינו מחייב שינוי בעצמותו יתעלה כאשר ישתנו המיוחסים.

15 קבוצה ה. תואר של פעולה 18 הקבוצה החמישית של תוארי החיוב היא כשהדבר מתואר על ידי פועֳלו. ב"פועלו" איני מתכוון למיומנותו המקצועית, כפי שתאמר "הנגר" או "הנפח", כי אלה ממין האיכות כפי שציינו. אלא כוונתי ב"פועלו" – הפעולה שהוא פועל, כפי שתאמר: "ראובן הוא שסיתת את השער הזה ובנה את החומה ההיא וארג את הבגד הזה". מין זה של תארים רחוק מעצם הדבר המיוחס, ולכן ניתן לתאר בו את האל יתעלה, לאחר שתדע שהפעולות השונות אינן מחייבות שתיעשינה על ידי עניינים שונים בעצמו של הפועל כפי שיבואר בפרק הבא, אלא כל הפעולות השונות שלו יתעלה הן על ידי עצמו ולא על ידי עניין נוסף על עצמו כפי שביארנו א,מו.

16 סיכום והתייחסות לתארים המקראיים 19 סיכום הפרק הוא שהוא יתעלה אחד מכל האופנים: אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושהתארים הרבים בעלי המשמעויות השונות המצויים בכתבי הקודש, שמורים באמצעותם עליו יתעלה, הם מצד ריבוי פעולותיו, לא מפני ריבוי בעצמותו. וחלקם נועדו להורות על שלמותו לפי מה שאנחנו חושבים לשלמות, כפי שביארנו א:כו,מו,מז. 20 באשר לשאלה האם אפשר שהעצמות האחת הפשוטה שאין בה ריבוי תפעל פעולות שונות – דבר זה יבואר בפרק הבא על ידי דוגמאות.